דלג לתוכן העמוד

אהובה אהובתי אמרגי דוידוביץ ז"ל

בת יהודית ומאיר דן
נולדה בג' בכסלו תשל"ב , 21/11/1971
התגוררה בגני טל
נהרגה בפעולת איבה
בז' באדר תשס"ב , 18/2/2002
מקום אירוע: ציר כיסופים
באזור רצועת עזה
הובאה למנוחת עולמים בירושלים - הר הזיתים
הותירה הורים, בעל ושני בנים, אחות ואחים

למדה באוניברסיטת בר אילן

בת 30 במותה

 

קורות חיים:

אהובה, בת יהודית ומאיר-דן דוידוביץ, נולדה בטבריה בג' בכסלו תשל"ב (21.11.1971). אחותם של שרה, אליעזר, דוד ואריאל. היא גדלה במושב בית מאיר שממערב לירושלים. למדה בבית הספר היסודי "קדימה" במושב, ובתיכון לבנות "חורב" בירושלים.
לאחר שירותה הלאומי, אהובה למדה באוניברסיטת "בר אילן" ברמת גן, בחוג למשפטים, והוסמכה כעורכת דין. לאחר שנישאה ועברה לגור בדרום הארץ, עבדה במשרד עורכי הדין "אביטן-מלכיאל" בבאר שבע, ובמשרד "ברמן-הרגיל" באשקלון. עמיתיה מספרים שאהובה הייתה אדם אחראי ביותר, מסורה לחלוטין לתפקיד ושתמיד "היה כיף לעבוד אתה", כדבריהם.
אהובה נישאה לרפי אמרגי, והייתה אם ליצחק ולאפרים. בני המשפחה התגוררו ביישוב גני טל בגוש קטיף - אהובה "גילתה" את גני טל במהלך השירות הלאומי, שם גם פגשה את בעלה לעתיד.
אהובה הייתה אדם רגיש וטוב. היו לה תחביבים רבים, ובהם גם כתיבה יוצרת. היא אהבה לכתוב שירים, והצטיינה בכך. בנעוריה כתבה שיר עידוד לאחותה: "מתח השפתיים הצידה / לובן השיניים יבהיק / משהו יצוף בך פנימה / שכל קצף ורוגז ישתיק / החכם הופך זאת לשיטה / ידידים כך קונה במהרה / קובע זאת לסגנון ודרך חיים / בעזרתו פותר בעיות וקשיים / ...זה עושה טוב, נסה אותו גם אתה / זה לא קשה וגם לא עולה אגורה / טעות לחשוב שזו צביעות / זה סם החיים ואיתו אתה יפה יותר".
ביום שני, ז' באדר תשס"ב (18.02.2002), בשעה שאהובה עשתה את דרכה מנתיבות לביתה ברכבה הפרטי, מחבל פלסטינאי פתח בירי עליה מהמארב, בקרבת צומת כיסופים. אהובה נפגעה ממספר כדורים ומתה מייד.
חיילים ממוצב קרוב שמעו את היריות וחשו למקום. שניים מהם, רב-סרן מור אלרז וסמל ראשון אמיר מנסורי, נהרגו במהלך חילופי האש עם המחבל. המחבל עצמו חוסל בסופו של דבר.
אהובה הייתה בת 30 בהירצחה. הותירה בעל ושני בנים, הורים, אחות ושלושה אחים. היא הובאה למנוחות בבית העלמין האזורי בגוש קטיף. אחרי ההתנתקות הועברה למנוחת עולמים בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים.
כשהייתה אהובה בת 14, שש-עשרה שנים לפני מותה בפיגוע, היא כתבה: "מי שראה פחדם של ילדים / באוטובוס מנופץ חלונות / לא הוא יצעק אל תגיב / לא הוא יוכל לשתוק. / אדם ששמע, שהבין, שראה / לא יתנגד ולא יבליג / הוא לא יאמר די בנקמה / ושמור הכאב, לא יגיד / כי הוא מבין שהכאב הוא שתיקה / ואת השפתיים ינשוך / אך גם שהסבל גדול מנשוא / תגובה חייבת לבוא!"
חצי שנה אחרי רצח אהובה נישא אחיה, אליעזר, עם בחירת ליבו. בהזמנה לחתונה נכלל שיר אופטימי שכתבה אהובה: "הגל שיצליח לפרוץ לו דרך / בין הקשיים החושך והקור / הוא יזרח יתנוצץ ויכחיל פי אלף / ויפזר סביבו שמחה ואור".