דלג לתוכן העמוד

ניסים ניר ארביב ז"ל

בן שרה ומאיר
נולד בי"ג באלול תשל"ט , 5/9/1979
התגורר בניסנית
נהרג בפעולת איבה
בא' בשבט תשס"ה , 11/1/2005
מקום אירוע: מחסום ארז
באזור רצועת עזה
הובא למנוחת עולמים באשקלון - גבעת ציון
הותיר אישה ובן, הורים, אחים ואחיות


בן 25 במותו

 

קורות חיים:

ניסים (ניר), בן שרה ומאיר, נולד בישראל בי"ג באלול תשל"ט (05.09.1979). גדל באשקלון. "בגן היית ילד שובב, סקרן וחקרן", מספרת האם, "התעניינת בחרקים, אספת חרקים לתוך צנצנות והתבוננת בהם וזה היה האוסף הסודי שלך. אהבתך לבעלי חיים רק הלכה וגדלה, כל חיה פצועה הבאת הביתה וטיפלת בה".
החל את לימודיו בבית הספר הממלכתי-דתי "רמב"ם". אחר כך עברה המשפחה דירה, וניסים המשיך ללמוד בבית הספר "הראל". היה תלמיד טוב, אהב מאוד את שיעורי הספורט, אהב לשחק כדורגל וכדורסל וכן למד נגינה בכינור.
בתום לימודי היסוד החל ללמוד בתיכון "אורט - אפרידר". כעבור זמן מה עבר ניסים, עם אימו ואחיו, לגור בנצרת עילית, ולמד בתיכון "יגאל אלון". באותה תקופה למד צילום אמנותי, ובעקבות לימודיו הראה למשפחתו עולם מלא בתמונות שצילם. את לימודיו התיכוניים סיים בפנימייה החקלאית בנהלל.
בתום לימודיו התגייס לצה"ל, ושירת במחסום ארז, המעבר לרצועת עזה, כמאבטח מעברים.
זמן מה לאחר שחרורו מצה"ל, בעת שגר באשקלון, הכיר ניסים את מיטל. השניים נישאו לאחר מספר חודשים, ועברו לגור בניסנית, בצפון רצועת עזה. הוא עבד כנהג במפעל תפירה באזור התעשייה הצמוד למחסום ארז. בחודש אוקטובר 2002 נולד הבן שליו. מאז, את כל אהבתו ומרצו הקדיש ניסים לבנו האהוב.
ניסים אהב את החיים, אהב לבלות, ליהנות ולצחוק. על פניו היה חיוך מלא חום ואהבה בכל עת, שמחת חיים אמיתית קרנה ממנו ותמיד היה מוקף בחברים ובאוהבים. הוא אהב לעזור ולדאוג לכולם, לבני משפחתו, לחברים וגם לחיות שגידל וטיפח בביתו.
ניסים אהב ספורט לסוגיו, ונהג לשחק כדורגל עם חברים מדי יום שישי. היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, חבר מוכר במועדון המעריצים, ומעולם לא החמיץ משחק.
בעקבות החלטת ממשלת ישראל על פינוי רצועת עזה, שהתקבלה בסוף שנת 2004, החל פינוי המתפרה שבה עבד ניסים, ששכנה במחסום ארז.
ביום ראשון 02.01.2005, ימים ספורים לפני שנסתיימה מלאכת הפינוי של המתפרה, עבדו ניסים ומעסיקו בשטח המפעל בעת שנפלה במקום פצצת מרגמה שירו מחבלים מאזור רצועת עזה. השניים החלו להתקדם לכיוון הסככה על מנת שיהיו מוגנים מהנפילות הבאות, אך אז נפלה במקום פצצה שנייה וניסים נפצע באורח אנוש. הוא הספיק לבקש שישמרו על בנו, ואז איבד את הכרתו.
ניסים הועבר לבית החולים, שם נאבק על חייו במשך קרוב לעשר יממות במחלקת טיפול נמרץ, כשהוא מקבל מנות דם רבות ותרופות, אך ללא הועיל. ביום שלישי א' בשבט תשס"ה (11.01.2005) נפטר ניסים.
בן 25 במותו. ניסים הותיר אישה ובן, הורים, אחים ואחיות. הובא למנוחות בבית העלמין באשקלון.
"בני יפה התואר וגבה הקומה", כתבה אימו של ניסים (ניר), "ביום לידתך אני נולדתי איתך. הפכתי לאימא, לאישה אחרת, מאושרת ואוהבת. גוננתי עליך גם בשנתך, התבוננתי בך ובליבי תפילה - שהשם ישמור אותך ויגן עליך מכל רע...
יכולת הנתינה שלך הייתה תמיד גדולה מיכולת הקבלה שלך. אהבת לעזור לילדים, לאנשים, לאימא ולאבא, ואף לאנשים שלא הכרת...
ניר שלנו, בן ואח יקר שלנו, לעולם לא נשכח אותך. היית ועודך עמוד התווך של המשפחה, כל החלטה בבית אנו שואלים מה ניר היה אומר ומה ניר היה רוצה, ורק כך אנו מצליחים לשרוד עוד יום...
ניר שלנו יחיה בליבנו, חרוט בנשמותינו לעד, ואף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו את האהבה העצומה והזיכרונות מנירי שלנו, המלאך בעל לב הזהב.
אני מקווה שאולי יום אחד נתאחד. כולנו מקווים שנירי נמצא במקום שטוב לו בו, שהוא משגיח עלינו מלמעלה עד שנתאחד מחדש כולנו למשפחה אחת גדולה ומאושרת.
אני יודעת שאם יש גן עדן ניר שם, כי לא היה עוד אדם כמוהו בעולם".
עוד כתבו הוריו של ניסים, שרה רביד ומאיר ארביב: "אין בכוחן של מילים לסכם חיים. בשבילנו אתה חי וקיים, בליבנו ונשמתנו. למרות התהום שנפערה בחיינו מודים אנו לקדוש ברוך הוא שהתברכנו בבן כמוך.
אנו מאוחדים בעולמות נפרדים. כל יום שחולף מקרב אותנו אליך בננו, נשמת חיינו".
באתר האינטרנט של אוהדי בית"ר ירושלים נפרדו מניסים רבים מהכותבים, שהכירו אותו כאחד האוהדים המסורים ביותר לקבוצתם האהובה.