דלג לתוכן העמוד

טלי חטואל ז"ל

בת שושנה ומומי (שלמה)
נולדה בכ"ד בסיון תש"ל , 28/6/1970
התגוררה בקטיף
נהרגה בפעולת איבה
בי"א באייר תשס"ד , 2/5/2004
מקום אירוע: ציר כיסופים
באזור רצועת עזה
הובאה למנוחת עולמים באשקלון - גבעת ציון
הותירה בעל, הורים, שתי אחיות ואח

למדה באוניברסיטת בר אילן

בת 33 במותה

 

קורות חיים:

טלי, בת שושנה ומומי (שלמה) מלכה, נולדה בישראל בכ"ד בסיוון תש"ל (28.06.1970). נולדה וגדלה באשקלון, אחות לסיגלית, אורית ויובל. למדה בבית ספר יסודי בשדה יעקב שבעמק יזרעאל, שם גרה המשפחה תקופה מסוימת, והמשיכה לתיכון "רוגוזין" באשקלון.
טלי המשיכה ללימודים באוניברסיטת בר אילן, וסיימה תואר ראשון בעבודה סוציאלית.
לאחר שנישאה לדוד חטואל עברו בני הזוג לגור ביישוב קטיף שבגוש קטיף. בסוף שנת 1993 נולדה הבת הילה אסתר, באפריל 1995 נולדה הדר שמחה, בסוף 1997 נולדה רוני שרה ובסוף 2001 נולדה הבת מירב רחל. טלי הייתה אם ורעיה למופת, עודדה את בעלה ללמוד וללמד, ואת בנותיה חינכה לאנושיות אוהבת.
טלי הייתה דמות מרכזית, בולטת ודומיננטית במעורבותה בחיי הקהילה של גוש קטיף. נטלה חלק פעיל ועדין בתכנון ובעיצוב בית הכנסת המקומי, והובילה מאבקים למען הארץ ויישוביה.
טלי החלה לעבוד כעובדת סוציאלית במועצה האזורית עזתה והמשיכה במועצה האזורית חוף עזה. בעבודתה כיועצת סוציאלית היא סייעה לאנשים רבים במצוקתם, הרגיעה, חיזקה, יעצה והדריכה את הזקוקים לה. היא לא הסתפקה בלדעת היכן נמצאים האנשים הסובלים, אלא הגיעה אליהם, גם מעבר לשעות עבודתה, ועזרה להקל על מצוקתם. טלי הקימה קבוצות תמיכה להורים לילדים חריגים, וכן השתייכה לצוות צ.ח.י (צוות חירום ישובי). בנוסף לכל עיסוקיה החלה בלימודים לתואר שני במקצועה, וסיימה את כל חובותיה בלימודים בתחילת שנת 2004.
לא רק בצורתה החיצונית הייתה טלי יפה, אלא ובמיוחד ביופיה הפנימי, שבא לביטוי בענווה, ביראת שמים, ובחיב ה יתרה שהעניקה לאדם באשר הוא.
ביום ראשון לפני הצהריים, י"א באייר תשס"ד (02.05.2004), נסעו טלי וארבע בנותיה במכונית המשפחה, בדרכן מגוש קטיף למרכז הארץ להפגנה נגד תוכנית ההתנתקות מעזה, עליה נערכה הצבעה באותו יום. ביציאה מהגוש פתחו שני מחבלים פלסטינאים בירי לעבר הרכב. לאחר שהרכב התהפך התקרבו המחבלים, ורצחו ביריות את טלי ואת ארבע בנותיה.
טלי הייתה בת 33 במותה, בחודש השמיני להריונה. הובאה למנוחות בבית העלמין באשקלון, לצד ארבע בנותיה.
הותירה בעל שאיבד את כל משפחתו, הורים, אח ושתי אחיות.
בחוברת זכרון, שהוצאה ע"י מועצת גוש קטיף ובית הספר בו למדו שלוש מהבנות, נכתב על טלי: "טלי – טל חיים, עדינות, רוגע ושלווה, אהבה ונתינה... צריך להבין שיופיה של טלי נבע לא ממה שהיה נלווה אליה, אלא ממה שהייתה היא. בתוכה פנימה, שאפה טלי לשלמות בכל מה שיכול היה להוסיף טוב ואור בעולמו של הקב"ה: בבני האדם, בחי, בצומח ובדומם, בצורה החיצונית של הדברים ובפנימיותם. כל מה שזכה להתייחסותה ולמחשבתה נהיה פתאום יפה, נהיה פתאום מתאים...
טלי למדה לתואר שני בעבודה סוציאלית, ואמרה שאמנם היא לומדת דברים חדשים, אבל הכול נמצא בתורה שלנו. ובאמת, בשיעורי תורה ראינו את טלי עם מבט קורן מאושר, עיניים מאירות, וחיוך שהלך והתפשט על פניה עם כל רעיון חדש שנלמד".
בחודש אוגוסט 2005, במעמד המשפחה, קיבלה האחות סיגלית את תעודת התואר השני של טלי בעבודה סוציאלית מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע.