דלג לתוכן העמוד

אסתר אתי פחימה אלחייאני ז"ל

בת חסיבה וחיים
נולדה במרוקו - מקנס
בט' בתמוז תש"כ , 4/7/1960
התגוררה בנצר חזני
נהרגה בפעולת איבה
בי"ב בכסלו תשס"ב , 27/11/2001
מקום אירוע: ציר כיסופים
באזור רצועת עזה
הובאה למנוחת עולמים בערד
הותירה אם, בעל, שלושה בנים ובת, 12 אחים ואחיות

מ.א. 68546043

בת 41 במותה

 

קורות חיים:

אסתר (אתי), בת חסיבה וחיים אלחייאני, נולדה במקנס שבמרוקו בט' תמוז תש"כ (04.07.1960). בת למשפחה ברוכת ילדים, ולה חמישה אחים ושבע אחיות. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1963.
אסתר גדלה בערד. היא למדה בבתי הספר "עופרים" ו"טללים". את לימודי התיכון עשתה בעיר פתח תקווה, בבית הספר "בית בלומה". אחר-כך למדה והוסמכה כגננת בסמינר לגננות של "חמדת הדרום" בנתיבות.
משבגרה, נישאה אסתר לגבריאל פחימה. לבני הזוג נולדו הילדים איתי, תמיר, רותם ויוחאי. המשפחה גרה ביישוב נצר חזני בגוש קטיף. אסתר עבדה כגננת באשדוד, במועצה האזורית חוף עזה, בגוש קטיף, באופקים, בנתיבות ובנצרים.
אסתר הייתה רעיה מסורה ואם למופת, נודעה ביכולתה "לפזר אור" סביבה, לאהוב את הכול ללא תנאי. אסתר הייתה אדם בעל תאווה לחיים והבריות העריצו אותה עקב כך וביקשו את קרבתה. היא האמינה בכל לבה בערכים נעלים, ולאורם חייתה. על אסתר נאמר שהייתה אישיות קורנת, שהסובבים אותה שאבו ממנה כוחות גם בעיתות משבר שלה עצמה. תמיד הייתה נכונה להושיט יד לעזרת הזולת, הייתה חדורת אמונה וערכים של בין אדם לחברו.
אסתר אהבה את הארץ בכל רמ"ח אבריה, והאמינה תמיד כי מדינת ישראל שייכת לעם היהודי. במקצוע החינוך שבחרה ראתה כדבר שבשליחות. גם אם עבודתה דרשה לפעמים נסיעה באזורים מסוכנים – לא היה בכך לעצור אותה. הילדים שחינכה בביתה ומחוצה לו היו יקרים לה מכל, והיא תמיד אמרה שהם אינם אשמים ב"מצב", באותה מציאות מדינית קשה, אשר לה אחראים המבוגרים באשר הם.
ביום שלישי אחר הצהריים, י"ג בכסלו תשס"ב (27.11.2001), יצאה אסתר מביתה ופניה לבאר שבע, בדרכה לשמח חתן וכלה ביום כלולותיהם. מכוניתה הייתה ראשונה בשיירה של ארבע מכוניות ואוטובוס. בציר כיסופים, סמוך לגוש קטיף שברצועת עזה, פתח מחבל פלסטינאי בירי לעבר מכוניתה וכן זרק רימוני יד לכל עבר. אסתר נפגעה מהירי באופו אנוש, ונפטרה במקום כעבור זמן קצר.
בת 41 הייתה בהירצחה. אסתר הותירה בעל, בת ושלושה בנים, אם, אחים ואחיות. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בערד.
המשפחה הוציאה ספר זיכרון לאסתר, בו קובצו מכתבי הספד וזיכרון וכן סיפורים וחוויות הקשורים אליה שסיפרו מכריה הרבים.